האם כל הדוקטרינות של הרבנים הן נכונות?

לא כל הדוקטרינות של הרבנים הן נכונות.

יש כמה דוקטרינות של הרבנים שהן לא נכונות.

אחת דוקטרינה של הרבנים אשר היא לא נכונה היא הדוקטרינה שאומרת שיש שתיים תורות : התורה שבכתב והתורה שבעל-פה.

באמת, יש רק תורה אחת, אשר היא התורה שבכתב, והכביכול "תורה שבעל-פה", באמת היא לא תורה (תורה של אלוהים), אבל קבוצה של מצוות של אדם, מומצאות על ידי הרבנים.

זה מוכח על ידי הפסוק דברים ל"א:כ"ד, איפה שנכתב:

(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:

הפסוק הזה מראה שמשה כתב את כל התורה, כך שהיא לא אמיתית הדוקטרינה של הרבנים שאומרת שחלק התורה לא נכתבה על ידי משה ונמסר דרך הפה ליהושוע, שמסר אותו דרך הפה לזקנים של ישראל, שמסרו אותו דרך הפה, מדור לדור.

כתוב ב דברים ד':ב', שאלוהים אמר שלהלן:

(ב) לֹא תֹּסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִּגְרְעוּ מִמֶּנּוּ | לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יַהְוֶה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:

לכן, אנחנו רואים שאלוהים ציווה אותנו לא להוסיף כל דבר ולא לגרוע כל דבר מתורתו.

אף על פי כן, הדוקטרינה הכוזבת של התורה שבעל-פה גורמת הרבה דברים להיות מוספים לתורה, דברים שאלוהים לא ציווה, ושהאנשים נגרמים לחשוב שאלוהים ציווה, כי הרבנים אומרים שהם חלקים של הכביכול "תורה שבעל-פה".

הרבנים אומרים שהכרחי לעשות סייג לתורה, להמנע שאנשים מפרים את המצוות של התורה.

אף על פי כן, הדוקטרינה הזאת של הרבנים היא לא נכונה, כי אלוהים ציווה אותנו לא להוסיף כל דבר לתורה, כך שחייבים לא להוסיף כל מצווה לתורה.

כתוב בישעיהו כ"ט:י"ג שלהלן:

(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי | וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:

לכן, אנחנו רואים שאלוהים לא מקבל שמלמדים מצוות של אנשים, במקום ללמוד את המצוות האמיתיות שלו.

דוקטרינה לא נכונה אחרת של הרבנים היא זאת שאומרת שאסור לאכול בשר וחלב או מוצרי-חלב באותה ארוחה.

כתוב בתורה, בדברים י"ד:כ"א, חלק סופי, שלהלן:

לֹא תְּבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

לכן, אנחנו רואים שאלוהים ציווה אותנו לא לבשל את גדי בחלב אמו.

הרבנים מגדילים באופן לא חוקי את האיסור עשוי על ידי אלוהים, ואמרים שאלוהים אסר לאכול באותו ארוחה בשר וחלב או מוצר חלב, אבל זה לא אמת, כי אלוהים רק אסר לבשל את גדי בחלב אמו.

לכן, מאומת כי למעשה מותר לאכול בשר וחלב או מוצר חלב באותה ארוחה, וכי רק כאשר מבשלים בשר של גדי שחייבים לא להניח בו חלב עזים או גבינה, חמאה או שמנת או לבן עשוי עם חלב עזים.

דוקטרינה אחרת של הרבנים שהיא לא נכונה היא שלהלן:

הרבנים אומרים שהיום של להביא את העומר הוא היום אחרי היום הראשון של חג המצות.

אף על פי כן, נכתב בויקרא כ"ג:ט"ו-ט"ז שלהלן:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה | שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם | וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לְיַהְוֶה:

לכן, אנחנו רואים שבאמת היום של הבאת העומר הוא היום ראשון אחרי היום הראשון של חג המצות, כי זה נכתב בוויקרא כ"ג:ט"ו-ט"ז שהעומר חייב להיות מובא ביום אחרי השבת, ושאנחנו חייבים לספור שבע שבועות, מיום שבו העומר מובא עד היום אחרי השבת השביעית.

הרבנים אומרים שהיום אחרי השבת שם מוזכר הוא היום אחרי היום הראשון של חג המצות, כי היום הראשון של חג המצות הוא שבת, כי אלוהים ציווה לא לעשות בו כל מלאכת עבודה.

אף על פי כן, בוויקרא כ"ג:ט"ו-ט"ז כתוב שאנחנו חייבים לספור שבע שבועות מהיום אחרי השבת עד היום אחרי השבת השביעית, מה שמונע את האפשרות של לפרש את הביטוי "מָחֳרַת הַשַּׁבָּת" כמו "היום אחרי היום הראשון של חג המצות" ,כי אין שבעה ימים ראשונים של חג מצות בשבע שבועות רצופות, כל כך שהביטוי "מָחֳרַת הַשַּׁבָּת" רק יכול להיות מופרש כמו "יום אחרי השבת השבועי" , זאת אמרת, "יום ראשון" (יום ראשון של השבוע).

לכן, באמת, היום של הבאת העומר הוא היום ראשון (יום ראשון של השבוע) אחרי היום הראשון של חג המצות, כך שחג השבועות תמיד חל ביום ראשון השמיני אחרי היום הראשון של חג המצות.

לפיכך, אנחנו רואים שהרבנים חוגגים את חג השבועות ביום הלא נכון.

היהודים הקראיים חוגגים את חג השבועות ביום הנכון.

יברככם יהוה.

ז'ואו פאולו פרנאנדס פונטס (שם עברי: יוחנן בן יוסף).

מתפרסם ב-24.6.2009.

מעודכן ב-19.6.2015.

דף בית

בעיברית

EN FRANÇAIS EN ESPAÑOL IN ENGLISH EM PORTUGUÊS