מה הפירוש הנכון של נבואת שבעים השבועות של דניאל?

 

בדניאל ט':כ"ד-כ"ז כתוב שלהלן:

 

(כד) שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים | וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: (כה) וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה | וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים: (כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ | וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת: (כז) וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד | וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם:

 

בדניאל ט':כ"ה כתוב כי מאז המוצא של הדבר להשיב ולבנות את ירושלים עד משיח נגיד יהיו שבעה שבועות וששים ושתים שבועות.

 

משיח מציין משוח, ז"א מישהו שנמשח עם שמן משחת קודש.

 

בשמות ל':ל' כתוב כי אלוהים ציווה כי הכוהנים יימשחו עם שמן משחת קודש.

 

אחר כך, כאשר אלוהים פיקד שיהיה מלך בישראל, הוא פיקד כי האיש הנבחר על ידו להיות מלך יימשח בשמן משחת הקודש, כפי שאנחנו רואים בשמואל א ט':ט"ז ו-י':א' ו-ט"ז:א' ומלכים א א':ל"ט.

 

במלכים א א':ל"ט כתוב כי משיחת מלך שלמה נעשתה בשמן מן האוהל, מה שהוכיח כי השמן שהשתמשו בו למשוח את מלך ישראל היה שמן משחת הקודש המוזכר בשמות ל':כ"ב-ל"ג.

 

ישוע הנצרתי לא נימשח עם שמן משחת הקודש, כי הוא לא היה כוהן ולא נימשח למלך.

 

לכן, המשיח מוזכר בדניאל ט':כ"ה-כ"ו לא יכול להיות ישוע הנצרתי.

 

הקטע דניאל ט':כ"ד-כ"ז מראה כי המשיח הנגיד המוזכר שם יופיע וייכרת לפני ההרס של בית מקדשו של אלוהים אשר קרה בשנה 70 לספירה, כי בדניאל ט':כ"ה ובחלק הראשון של הפסוק דניאל ט':כ"ו המשיח הנגיד מוזכר ובדניאל ט':כ"ו חלק סופי נאמר כי עם נגיד הבא ישחית את העיר ואת הקודש.

 

בתקופה בין הזמן שבו אלוהים דיבר הדברים האלה לדניאל וההרס של הבית השני לא היה בישראל מלך משושלת בית דוד.

 

לכן, המשיח הנגיד המוזכר בדניאל ט':כ"ה-כ"ו הוא לא מלך של משושלת בית דוד, אלא כוהן שולט.

 

לכן, המשיח הנגיד המוזכר בדניאל ט':כ"ה-כ"ו היה אחד מהשליטים משושלת בית חשמונאי, שהיו כוהנים ושליטים באותו הזמן.

 

שושלת בית חשמונאי התחיל ב-164 לפני הספירה, כאשר יהודה המכבי, שהיה ממשפחת החשמונאים, ניצח את המלחמה נגד היוונים הסורים וכבש מחדש את ירושלים וטיהר את בית מקדשו של אלוהים, אשר חולל על ידי היוונים הסורים.

 

מאז, ישראל התחיל להישלט על ידי כוהנים משושלת בית חשמונאי.

 

המוצא של הדבר להשיב ולבנות ירושלים קרה בשנת 539 לפני הספירה, כאשר מלך כורש, של פרס, פיקד את היהודים לחזור לירושלים ולבנות את בית מקדשו של אלוהים (עזרא א':ב'-ג').

 

הפסוקים ישעיהו מ"ד:כ"ח ו-מ"ה:א' ו-מ"ה:י"ג מוכיחים כי אלוהים שקל הפקודה המוזכרת נתונה על-ידי מלך כורש של פרס כמו פקודה להשיב ולבנות ירושלים.

 

לכן, הספירה של שבע שבועות וששים ושתים שבועות מוזכרות בדניאל ט':כ"ה, שנותנות סיכום של ששים ותשע שבועות, מתחילה מהשנה 539 לפני הספירה.

 

השבועות מוזכרות בדניאל ט':כ"ד-כ"ז הן קבוצות של שבע שנים, כי המילה "שבוע" מציינת "קבוצה של שבעה", כי היא נגזרה מהמילה "שבעה", ולא יכולו להיות קבוצות של שבעת ימים, כי, אם יהיה כן, ששים ותשע השבועות יגמורו בתקופה שבה לא היה משיח נגיד, ז"א, לא היה משיח שליט, כי לא היה מלך משושלת בית דוד, וגם לא היה כוהן שליט, ובבראשית כ"ט:כ"ז-כ"ח המילה "שבוע" משומשת לציין קבוצה של שבע שנים.

 

לכן, ששים ותשע השבועות המוכרות בדניאל ט':כ"ה מתאימים לששים ותשע קבוצות של שבע שנים, מה שנותן סיכום של 483 שנים (69 * 7 = 483).

 

לספור 483 שנים מהשנה 539 לפני הספירה, באים לשנה 56 לפני הספירה (539 – 483 = -56).

 

לכן, המשיח הנגיד המוזכר בדניאל ט':כ"ה-כ"ו היה המלך אנטיגונוס, בנו של המלך אריסטובולוס השני, כי בשנה 63 לפני הספירה אנטיגונוס נילכד והועבר לרומא, יחד עם אביו אריסטובולוס השני, ובשנה 57 לפני הספירה אנטיגונוס ברח וחזר ליהודה, ובשנה 40 לפני הספירה אנטיגונוס רשמית הוכרז מלך יהודה וכוהן גדול, ובשנה 37 לפני הספירה אנטיגונוס הובס על ידי הרומאים והומת על ידי עריפה.

 

אנטיגונוס היה אחרון מלכי בית חשמונאי.

 

לכן, נשלמה הנבואה, כי אחרי 69 השבועות (483 שנים) נכרת המשיח הנגיד, ולא היה לו כל יורש שהיה מלך יהודה.

 

הפירוש של הנוצרים, שאומרת כי המשיח הנגיד המוזכר בדניאל ט':כ"ה-כ"ו יכרת ויקום לתחיה ויעלה לשמיים וישב בימינו של אלוהים ובאחרית הימים יבוא להיות מלך ישראל, הוא פירוש מוטעה, כי כתוב בדניאל ט':כ"ו " 9:26 "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ", מה שמראה כי המשיח המוזכר שם לא יהיה לו המלוכה, כך שהוא לא אותו משיח בן דוד שיהיה מלך ישראל באחרית הימים, המוזכר בנבואות אחרות.

 

חוץ מזה, זמן חייו ותאריך מותו של ישוע הנצרתי לא מתאימים עם הסיום של התקופה של 69 השבועות המוזכרת בדניאל ט':כ"ה-כ"ז, כי ישוע הנצרתי נולד בזמן כאשר הורדוס היה מלך יהודה (מתי ב':א' ולוקס א':ה') ומת כאשר פונטיוס פילאטוס היה נציב יהודה (מתי כ"ז:ב', מרקוס ט"ו:א' ולוקס כ"ג:א'), והורדוס נעשה מלך יהודה ב-37 לפני הספירה, ומת בשנה 4 לפני הספירה, ופונטיוס פילאטוס היה נציב יהודה מאז שהשנה 26 לספירה עד השנה 36 לספירה, ו-69 השבועות מוזכרות בדניאל ט':כ"ה-כ"ו, אם ספורות מהפקודה נתונה על ידי מלך כורש של פרס ליהודים לחזור לירושלים ולבנות מחדש את בית מקדשו של אלוהים, אשר קרה ב-539 לפני הספירה, יגמרו בשנה 56 לפני הספירה (539 – 483 = 56), ואם ספורות מהתאריך כאשר מלך ארתחששתא של פרס שלח את נחמיה לירושלים לבנות אותה (נחמיה ב':ה'-ו'), מה שקרה בשנה 445 לפני הספירה, יגמרו בשנה 38 לספירה (445 – 483 = -38), כאשר פונטיוס פילאטוס לא היה נציב יהודה עוד.

 

הנוצרים אומרים כי, אם כל השנים ייספרו כמו להיות להן רק 360 ימים, 483 השנים יגמרו בשנה 31 לספירה.

 

אף על פי כן, השנים יש להן 365,25 ימים, ולא 360 ימים, ובלוח השנה העברי, אשר הוא לוח השנה בו משתמשים בתנ"ך, כמה שנים יש להן פחות מ-365,25 ימים ואחרות יש להן יותר מ-365,25 ימים, אבל בממוצע, השנים יש להן 365,25 ימים, כי אלוהים ציווה שחג המצות יוחג תמיד בחודש הראשון של השנה (שמות י"ב:י"ח), ושהחודש הראשון של השנה יהיה חודש אביב (שמות י"ב:ב' ו-י"ג:ד'), אשר הוא החודש של התחלת האביב, , כך שהכרחי שהשנים יש להן 365,25 ימים בממוצע, כדי שהחודש הראשון תמיד יתאים עם התחלת האביב.

 

הנוצרים אומרים כי השנים חייבות להיספר כמו להיות להן רק 360 ימים, כי בבראשית ז':י"א, ז':כ"ד ו-ח':ד' כתוב כי המבול המשיך חמשה חודשים, וכי המבול המשיך 150 ימים, מה שנותן 30 ימים לכל חודש, כך ש-12 חודשים יתנו 360 ימים. אף על פי כן, העובדה ש-5 החודשים האלה היו להם 30 ימים לא מציין כי כל החודשים של השנה הזאת היו להם 30 ימים, וגם לא כי כל שנה יש לה 12 חודשים, כי בלוח השנה העברי, אשר הוא לוח השנה התנכ"י, יש חודשים שיש להם 30 ימים ויש חודשים שיש להם 29 ימים, כי כל חודשים חייבים להתחיל בזמן של   מולד הירח, כי חודש מציין מולד הירח, ויש שנים שיש להן 13 חודשים, כי תמיד החודש הראשון חייב להתאים עם התחלת האביב, כפי שכבר הוסבר למעלה, כך אשר, בממוצע, השנים יש להן 365,25 ימים.

 

החלק השני של הפסוק דניאל ט':כ"ו הושלם כאשר הרומאים הרסו את העיר ירושלים ובית מקדשו של אלוהים, בשנה 70 לספירה.

 

אחרי שבית מקדשו של אלוהים, בירושלים, ייבנה מחדש, יושלם מה שמנובא בפסוק דניאל ט':כ"ז, ז"א, נגיד רומאי יופיע, אשר יגביר ברית לרבים לשבוע אחד, ז"א לשבע שנים, ובחצי השבוע, ז"א אחרי שלוש וחצי שנים, הוא ישבית זבח ומנחה בבית מקדשו של אלוהים, והמשומם יהיה על כנף השיקוצים, ואז אלוהים יהרוס את המשומם.

 

יברככם יהוה.

 

ז'ואו פאולו פרנאנדס פונטס (שם עברי: יוחנן בן יוסף).

 

מתפרסם ב-5.2.2014.

 

מעודכן ב-20.12.2015.

 

דף בית

 

בעיברית

 

EN FRANÇAIS            EN ESPAÑOL             IN ENGLISH                EM PORTUGUÊS

 

Site Meter